"אני רוצה להתחיל," היא אמרה . "כל כך רוצה ולא ממש יודעת מאיפה. מה אני אגיד לך.."
אבל דבריה נקטעו, אף על פי שממש רציתי את המשכן. המלצר עמד על יד שולחננו, ממתין להזמנה.
"משהו, בנות?" הוא שאל.
"מממ," אמרתי, רק חצי מרוכזת במה ששאל, עד כדי כך שהייתי צריכה לחזור במוחי על השאלה שוב משהו, בנות? משהו, בנות? עד שקלטתי מה שרוצים ממני. "שוקו חם, אם אפשר. ותודה רבה."
"אני אשמח ל-pop המפורסם שלכם." היא חייכה בחביבות , והמלצר הלך. הבטתי בה בסקרנות. רציתי כל כך להמשיך לשמוע את מה שהיא בקושי התחילה לספר.
"נולדתי לפני מאה וחמש עשרה שנה אבל אני בת חמש עשרה, כי בני מיני מבלים מאה שנה בתוך הרחם השני. אל תסתכלי עליי ככה. את תוכלי לזכות להיות שם אם תרצי, לא למאה שנה כמובן, כי כך היית הופכת לאחת מאיתנו, אבל כדי לעשות חצי מהפך, את יכולה להיכנס לרחם השני, ולהתנסות. זה כיף, באופן מפתיע. כן. אז המין שלי, הוא הערפדים, בשפתכם."
ערפדים. ערפדים. ערפדים. ערפדים. ערפדים . "ערפדים?!" אבל הכל היה ברור עכשיו, אפילו שתי טיפות הדם בצווארו של גל.
"לא." היא אמרה. "לא במובן הזה. הדבר היחיד שקושר אותנו ואת הערפדים שלכם זה העובדה שאנחנו לא אנושיים"
"אז מה אתם? אתם שותים דם?"
"לא. אנחנו לא שותים דם. " היא ענתה. "אבל אנחנו אכן פוצעים את התינוקות שלנו בצוואר, כי זו הדרך היחידה לצאת מהרחם השני, הוא צריך את הדם שלך כדי לדעת שאתה מוכן ליציאה. אז כן, היציאה הסופית מהרחם היא מאוד כואבת, אבל לא הרבה מאיתנו צריכים לעבור אותה. זה בערך כואב כמו להיוולד, ואת לא אמורה לזכור את זה. אז כן, זה בקשר ללידה. הצטרפתי אז לגזע שלי, שלגזע שלך אני מסכימה לכנות ערפדים, אבל אני לא ממליצה לך, האנשים האחרים בגזע שלי היו נעלבים מאוד. אנחנו יותר דומים לאלפים מהסיפורים.. אבל השם שלנו זה שם אחר, שתהיי מוכנה לדעת רק יותר מאוחר."
היא נשמה, ואז חייכה "זה די מתיש, כי זו הפעם הראשונה שאני עושה הדרכה. אני מנסה לעשות את זה בלי לצחוק אבל אני בקושי מצליחה."
"לא , לא, את עושה את זה מעולה." אמרתי והבטתי בה בחיוך. לא הצלחתי להתנתק ממה שאמרה. הרגשתי רק- שתמשיך!!
"אבל לגזע שלי יש בעיה. בעיה מאוד קשה- כאשר אנחנו ליד אנשים שלא עברו את הרחם השני.. ויודעים עלינו, הם לוקחים מאיתנו כל כוח שהם צריכים, ולכן, בפעמים הרבות שאנחנו במלחמה עם הצ'אפות, אנחנו מתים בהמונינו. " היא הביטה למטה, וחייכה חיוך מריר "הצ'אפות הם כמונו בדיוק, פרט לעובדה שהם גרים בים, ולא מחויבים לרחם שני. אבל הדרך להפוך לצ'אפה שונה, בגלל שאין את העניין עם הרחם. הם הורגים את הקרבנות, וקרבן שמצליח לשרוד... הופך לצ'אפה. הם נוראים. שתדעי לך. זהו, בקיצור."
היא נשמה. ואז היא הביטה בי בחיוך מרוצה ושאלה "איך הייתי ?!" היא צחקה, כאילו השתחררה מעול כבד.
"מעולה. באמת. אבל יש לי עוד שאלות. נגיד, איך אני קשורה לזה?"
"את לא, עד שנפלת. הבנו... שאת מכירה את הגזעים שלנו. השאלה שלי היא, איזה אחד את מכירה? יש אותנו, שאני לא אגיד לך את שמנו, אני הרי לא רוצה להיחשף... את הצ'ופות, ההורונים, הגמדים ואחרונים חביבים וורודי הכנפיים. "
"אני לא יודעת. אני לא מכירה אף אחד. את יכולה לספר לי קצת על כל אחד?" שאלתי. קיוויתי שהיא תגיד שיש סוג אחד שקורא מחשבות ואז אדע מה לעזאזל גל.
"אנחנו והצ'ופות סיפרתי, אבל לא הזכרתי את הכישרונות שלנו. אנחנו לא חייבים לנשום, אנחנו מסוגלים לעוף, לבצע פעולות בהקשת אצבעות, וללמוד שפה בפחות מחמש דקות. פרט לכך יש את הקטע של המלחמה ולכל אחד יש יכולות אחרות, לי, לדוגמה, יש את יכולת האש. אבל אילו רק דברים שקשורים למלחמה, הרי אנחנו חייבים להגן על עצמנו לא ככה? ההורונים.. אממפ. איך אני אספר לך עליהם בלי להפיל את כל המגדל? הם לא אוהבים שמדברים עליהם. הם כמו מלאכים, הם גרים בשמיים, וחלקם טובים כמו האור וחלקם מרושעים כמו החושך. זה מה שאני יכולה לומר. תקווי שלעולם לא תפגשי אחד כזה. ואם את נפגשת, תסובי על עקבייך ותברחי. הגמדים. הם פשוט הבונים. הם כמוכם, הם מסתובבים בין בני האדם, אבל הם לוקחים לרוב עבודות בנייה, כי הם מאוד חרוצים ומסורים ליופי. אני מניחה שגם להם יש יכולות מיוחדות אבל אני לא ממש בקשר עם אף גמד. הם נוטים להתבודד בינם לבינם. וורודי הכנפיים. את עלולה לחשוב שיש להם כנפיים, אבל זה כלל לא כך, והאמת היא שאף אחד מהם לא נוטה לגיי. הבנים הכי חתיכים הם משם. הם בני ברית שלנו, אבל יש להם כנפיים שאנחנו, או אף אחד אחר פרט להם עצמם, לא יכול לראות. בגלל שהם בני בריתנו, לפעמים, יש לנו ילדים משותפים. הילדים הללו מקבלים רק תשעים ותשעה שנה ואחד עשר חודשים ברחם, ואז יש להם אפשרות להמשיך את חייהם הנורמליים, כי וורודי הכנפיים הם בעלי כנפיים וקוראי מחשבות .. אבל הם נורמליים לחלוטין, וגרים עם בני האדם. אז אלו... הם מבלים עוד חודש ברחם כדי לקבל גם את ההטבות שלנו וגם את ההטבות שלהם. הם לוחמים מופלאים, וכאשר הם נותנים לך לראות את הכנפיים שלהם, אתה מתפעם. החלק המהמם באמת, הוא מה קורה כאשר הם שמים שני כנפיים אחד ליד השנייה- הם נהיות ורודות וכולם יכולים לראות, ולכן הם וורודי הכנפיים. או מיי גאד! השעה כל כך מאוחרת... אני חייבת ללכת.. אממ, כבר הבנת את מי את מכירה?"
;){kind=link}